30 יום בלעדייך, אין יום שאני לא נזכר בך, החלל שנפער עצום, וקשה, קשה למלא את הריק שהשארת. החיוך ,הבדיחות הציניות ,הכל כלכך חסר, כל כך עצוב.
לו רק יכלת לראות את האהבה הרבה והפירגונים שאתה מקבל , היית מבין כמה משמעותי אתה בחיים של כלכך הרבה אנשים, וכולם מספרים את אותו סיפור, משה שלא הפסיק להיות ילד ,הילד השובב שלא מפסיק לשגע אנשים ולספר בדיחות. וכולם מציינים איזה לב ענק היה לך שתמיד רוצה רק לעזור.
תדע שלמרות מגבלות הקורונה , אנשים ביקרו בהמוניהם, אומרים בשביל משה לא נבוא, לא יקרה הדבר הזה, כל כך אוהבים אותך ואת אמא, ולא מוכנים שלא לחלוק לך את הכבוד האחרון , שום מגיפה לא תעצור אותנו.
אבא, מכל תקופה בחייך השארת עיניים דומעות, לא רק ממשפחתך האוהבת, הראשונה מכולם אמא שהולכת איתך יד ביד , ותומכת בך מגיל 15, אנחנו הילדים, הנכדים, אחותך , הגיסים וגיסות הדודים האחיניות שכלכך אוהבות אותך, כולם...כולם עדיין לא מעכלים את האובדן.
חברייך הרבים ,הפרלמנט שלך, חברים מהקיבוץ, חברים מעסקים, חברי הקארטה , אשר ביצעו קאטה לכבודך, ואזכרה מרגשת ומכובדת בזום, חברייך לטקטורון המעופף, ועוד רבים אחרים.
אבא, אתה בטח דואג לאמא, אז אל תדאג , אמא עטופה באהבה, לא משאירים ולא נשאיר אותה לבד, דואגים לה ועוזרים לה, לרגע לא ניתן לה להרגיש לבד. אנחנו איתה בכל.
המשפחה שהיתה כל כך חשובה לך, מבטיח לך ,שגם עליה שומרים, כולנו ביחד וכך נמשיך להיות, זה כל כך היה חשוב לך, נקיים את הצוואה לא הכתובה שלך הזאת.
אבא, אנחנו דואגים לחיים ואתה רק תבטיח לנו שאתה ממשיך לנוח.
אוהב רונן