הספד הסנסאי, עודד פרידמן
מוטי ותום החלו להתאמן בשנת 1999. תום החל להתאמן כילד בן 12, על סף גיל ההתבגרות. חרף גילו הצעיר, תום לכד את עיני כבר בשלב מוקדם בהתייחסותו הרצינית לאימונים, במוטיבציה הגבוהה, רוח הלחימה והיכולת הפיסית שהביאו אותו להתקדמות מהירה בסולם הדרגות בקרטה.
תום היה אמור להיבחן לחגורה שחורה במבחנים הקרובים, דרכו בקרטה הייתה מבטיחה, שמחתי לצרף את תום השנה לצוות החניכים אשר מסייעים לי בהוראת קבוצות הילדים ולא מכבר הודעתי לו שאני רואה בו מועמד לקבלה לקורס המדריכים הקרוב מטעם מכון וינגייט, ידיעה שבוודאי שימחה אותו.
תום נקטף ממשפחתו ומאיתנו בדמי ימיו בטרם הספיק למצות פוטנציאל גדול שהיה גלום בו חייו נגדעו באכזריות והותירו שבר עמוק בלב אוהביו.
מוטי, החל להתאמן בעקבות בנו ואני מניח שהרצון והצורך להיות קרוב לתום הוליכו אותו אחריו. מטבע הדברים, בשל גילו, התקדמותו הייתה איטית מעט משל תום, אולם מוטי, ככל אב גאה נהנה מביצועיו של בנו והסתפק בתועלות הרוחניות, הפיסיות והחברתיות שהפיק מאימוני הקרטה, אשר אותן השכיל לנצל בעזרת מזגו הנוח והחם ושאיפתו ללמידה ולשלמות.
יחסי החיבה והחום ששררו בין השניים נתנו אותותיהם בכל מהלכיהם ונועם הליכותיהם השרו אוירה טובה גם על הסובבים אותם. אני מאמין כי עוד זמן רב, עיני יחפשו, בין שורות התלמידים, את המבט הרציני של תום ואת החיוך התמידי של מוטי.
מקווה אני שרוח הלחימה והנחישות שלוותה את אימוניהם תישאר עימנו עוד זמן רב ותהווה מקור להשראה ולדוגמא.
היו שלום חניכים יקרים מקומכם בשורה שמור בליבנו.
יהי זכרם ברוך.
עודד פרידמן