English Pусский



יצירת קשר

הסניף הראשי:
בהדרכת סנסאי עודד פרידמן,
מאמן קרטה בכיר
חגורה שחורה דאן 8

מרכז קהילתי בית אבא חושי
רח' אבא הלל סילבר 71
נווה שאנן, חיפה
טלפונים:
050-8671900



 
מסטר פונאקושי גיצ'ין מאת טום רוס, מאנגלית צור אפרתי
מסטר פונאקושי נולד ב- 10 לנובמבר 1868. כילד היה חלש וחולני ולכן נמסר להשגחתו של סבו וסבתו שיטפלו בו כראוי. החלטה זו של הוריו גרמה לשרשרת אירועים שהשפיעה בצורה גורלית על חייו ובאופן עקיף על חייהם של עוד אלפי אנשים אשר הושפעו ממנו. בעת שהיה אצל סבו וסבתו הלך לבית הספר היסודי ושם התיידד עם בנו של אנקו אזאטו האגדי. אזאטו היה מורה לקרטה מאוד בררן ופונאקושי מציין בספרו שבתחילה הוא היה תלמידו היחיד. כפי הנראה הידידות הקרובה בין אזאטו ואיטוסו אפשרה לפונאקושי להתקבל גם כתלמיד אצל איטוסו. איטוסו נחשב אגדה בפני עצמו ורבים רואים בו כ- "אבי הקרטה המודרני" מכיוון שהיה הראשון שארגן וסדר את הקרטה לצורך הכנתו להדרכה המונית.
קבלת ההחלטה
בשנת 1888 קיבל כבר פונאקושי את ההחלטה להפוך את הקרטה לדרך חייו. בשנה זו החל ללמד בבית הספר המקומי, קריירה שאפשרה לו להישאר קרוב למוריו. פונאקושי התקרב מאוד למוריו, אך למרות זאת פנה לקבל הדרכה גם ממורים ידועים אחרים ביניהם מצומורה (שהיה המורה של שני מוריו).
בתחילת המאה לערך 
איטוסו ארגן תצוגת קרטה עבור שינטארו אוגאווה (Shintarō Ogawa), הממונה על בתי הספר הציבוריים באוקינאווה. המפקח התרשם לטובה ודיווח על כך לשר החינוך שנתן אישור ללימודים סדירים של קרטה בבתי הספר הציבוריים.
בשנת 1905 צ'ומו האנאשירו (Chomo Hanashirō), תלמיד בכיר של 
איטוסו פרסם את הספר: Shoshu Hen" "Karate (הוצאת הקרבות בקרטה) בו לראשונה נכתב הקרטה בפרוש של "יד ריקה" ולא "יד סינית". והחל להניע את גלגלי השינוי.
ב- 1908 איטוסו כתב את: "Tode Jukun" או "עשר החוקים של הקרטה" ומשך את תשומת ליבו של שר החינוך ושר הצבא. יתכנן שבתגובה לאירועים אלו הצי המלכותי תחת פיקודו של אדמירל שיגטו דווה (Shigetō Dewa) הוריד עוגן במפרץ אוקינאווה. מעניין לציין כי בספר "Tales of Okinawa's Great Masters" מציין הסופר, אשר היה תלמידו של מסטר פונאקושי, כי הוא היה המורה האחראי על לימוד סדרות קאטות ה- Naihanchi וה- Pinan (המוכרות לנו כהיאן וטקי).
ידיעה זו נראה כי מבטלת את הספקולציה של מספר היסטוריוני
קרטה שפונאקושי למד את קאטות הפינאן ממסטר קנווה מבונ'ני Kenwa Mabun'ni (מייסד ה-שיטו ריו) ב- 1919 או 1920.
הרמת הלפיד
איטוסו הצית את הלפיד של ה
קרטה-דו המודרני שהאיר את הדרך לאחרים, אך הוא הזדקן וגלגלי הבירוקרטיה הסתובבו לאט מאוד. אנקו איטוסו הלך לעולמו בשנת 1915. פונאקושי ללא ספק ראה את ההזדמנות להרים את הלפיד ולהביאו ליבשת (יפן) בעצמו כאשר בשנת 1917 הוא הוזמן לקיוטו על ידי ה- Dai Nippon Butokukai – The Great Martial Virtues Association of Japan להשתתף בפסטיבל אומנויות הלחימה. ההזמנה זו היתה חשובה מכיוון שניתנה על ידי הארגון הראשון בחשיבותו ביפן, שנוסד בשנת 1895 להפיץ ולקדם אומנויות לחימה קלאסיות ומודרניות. פונאקושי קיבץ קבוצה קטנה של תלמידים ואת שינקו מאטאיושי (Shinko Matayoshi) שהיה המורה החשוב ביותר בקאבודו באותה תקופה ושהציג כלי נשק אוקינאווים. כאשר חזרו לאי המשיכו בתצוגה ברחבי האי. ב- 6 במרץ 1921, יורש העצר, הנסיך הירוהיטו, במסעו לאירופה עצר את ספינתו באוקינאווה וצפה בתצוגת קרטה בטירת שורי.
התלמידים שהציגו לבשו בנדנות לבנות על הראש, חולצות לבנות ומכנסיים מקופלות מסורתיות לבנות בעוד שפונאקושי לבש חליפה לבנה בסגנון חליפת הג'ודו. התצוגה שאורגנה על ידי פונאקושי כללה לוחמים מפורסמים כמו מיאגי, מייסד הגוג'ו-ריו. בעקבות התרשמותו של יורש העצר מתצוגה זו נסע פונאקושי בגיל 53 ליפן. הוא מצא עצמו נותן הרצאה בבית הספר הגבוה לנשים. שנות ההוראה שלו שרתו אותו בכך שאפשרו לו להרצות באופן מאורגן ביותר. התצוגה של פונאקושי, שהציגה את האומנות האוקינאווית הברוטלית בצורה מעודנת ומתאימה ללימוד ציבורי, צדה את עינו של ג'גורו קאנו, מייסד הג'ודו, שהזמינו להציג בדוג'ו שלו.
5 שנים אחר כך קאנו ביקר את צ'וקי מוטובו (Chōki Motobu) באוקינוואה. מוטובו נחשב למייסד השיטה המסורתית של קרטה אוקינאווה בשם מוטובו ריו ב-1927. מתוך כתביו של מוטובו נראה כי קאנו התרשם שהקרטה של מוטובו מעט ברוטלי מידי למטרותיו. קאנו יצר את הג'ודו ממספר סגנונות של אומנויות לחימה, שאליהן התייחס כאל אנושיות יותר אך עדיין יעילות, דרך לחימה שיכולה להתאים לכול.
לפני 100 צופים בקודוקאן (הדוג'ו של קאנו)
פונאקושי ביצע את הקאטה המועדפת עליו Kusanku Dai מאוחר יותר נקראה ביפן קנקו Kanku. קאנו הציע לפונאקושי להקים ענף קרטה בקודוקאן, אך פונאקושי סירב בנימוס, אולי כי חשש מאובדן שליטה על ההתפתחויות העתידיות של האמונות.
משלב זה בחייו והלאה, נשאר
פונאקושי ביפן במטרה ברורה להצליח לבסס את הקרטה ביפן. חלומו של מורהו, שלא זכה לראות אותו מתגשם. בעודו מתגורר במעונות מצא עצמו פונאקושי מממן עצמו בעבודות שונות ובשיפוצים במעונות עצמם.
פונאקושי הבין שדרושים שינויים בכדי שהקרטה ייקלט בתקופה לאומנית כל כך ביפן. הוא החל לקדם ביפן את שינוי כתיבת הקרטה ל- "יד ריקה", פעולה שנעשתה במקור על ידי צ'ומו בכדי להרחיק את האומנות מהשפעה סינית. לאחר מכן באו שינויים כמו לדוגמא שנוי שמות הקאטות באופן שיקל על היפנים לבטא אותן.
שינויים אלו הניבו תוצאות במהרה ומספר התלמידים המשיך וצמח. הוא במהרה ביסס תלמידים יפניים. קרטה-קה אוקינאווי שלמד רפואה בטוקיו שימש כמחליף בהיעדרו. ב- 1 באפריל 1924 פונאקושי העניק את דרגת הדאן הראשונה לעוזרו ג'ימה. צעד זה היה חשוב ויכול להתקבל כהסכמה בשתיקה לסטנדרטים של ה- Dai Nippon Butokukai , ששאף (הארגון) לקדם את הכנסת החגורות, החליפות והדרגות לאומנויות הלחימה ביפן, אלמנטים שלא היו קיימים באוקינאווה. אחד מהתלמידים שקיבל את הדרגה באותו מעמד, אוטסוקה, פנה אחר כך לדרך עצמאית ויצר את הוודו-ריו (Wadu-ryu) שהוכר רשמית ב- 1939.
וואקה סנסאי או הסנסאי הצעיר
בנו השלישי של פונאקושי, גיקו (Giko), עבד כטכנאי רנטגן באוניברסיטה בטוקיו ובמשרד החינוך, והתאמן בעצמו קרטה מילדות. כינוי החיבה שלו היה וואקה סנסאי (הסנסאי הצעיר) הוא היה קרטה-קה חזק, טכנאי מוכשר, וממציא בזכות עצמו. הצרוף של המרץ ואהבה שלו לקרבות שימשה כמודל לתלמידים צעירים רבים. לפי דברי אגמי (Egami) מבין 19 הקאטות המקוריות שעוצבו ללימוד, 3 קאטות ה- Taikyoku וכן ה- Ten no Kata כולן נוצרו על ידי גיקו. הוא מת בחודש נובמבר שנת 1945 ממחלת השחפת בגיל 39. זו היתה מכה קשה לפונאקושי שבמרץ באותה שנה ראה את הדוג'ו שלו נהרס בהפצצה.
סוף המלחמה
בסיום המלחמה, שרר הרס רב, האי אוקינאווה שילם מחיר כבר על הלחימה. האימון באומנויות לחימה נאסר (למרות שהיו קבוצות שהתאמנו בסודיות).
פונאקושי שלא ראה את אשתו 23 שנה, נסע להיות עם אשתו בדרום יפן (קיושו) לשם היא נמלטה במהלך הקרבות באוקינאווה. היא הלכה לעולמה ב- 1947.
ב-1948 הוסר האיסור על אומנויות הלחימה. ושניים מתלמידיו של פונאקושי, נאקאיאמה ואובטה ייסדו את ה-J.K.A. אנשי צבא אמריקאים ביקשו ללמוד את האומנות ולשמחתו של פונאקושי הפך הקרטה לבין לאומי מכיוון שאנשי הצבא לקחו אחר כך את הידע לארה"ב.
אך גם בהצלחה הייתה אכזבה. פונאקושי חזה בהתפלגות הקרטה לפלגים שונים אשר יצרו מחלוקות בין חניכיו. כנראה שזה היה הלך רוחו כאשר כתב את ההקדמה להוצאה השנייה של ספרו קרטה-דו: קיוהאן (karate-do:kyohan ):
"בעקבות האי סדר החברתי ששרר אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, עולם ה
קרטה התפזר כמו דברים רבים אחרים. פרט להדלדלות כמות הטכניקות בקרטה, הגעתי למסקנה הכאובה כי חלה ירידה משמעותית ברוח ובהתלהבות כלפי הקרטה לרמה נמוכה מזו שהייתה טרם הצגתי את הקרטה לראשונה ביפן. אך יש הטוענים כי זוהי תופעה טבעית של התרחבות והתפשטות הקרטה ואין לייחס לה צער או אכזבה."
גיצ'ין פונאקושי הלך לעולמו באפריל, 1957, ולא עזב את הלפיד מעולם.
 
 
 חזרה לעמוד מאמרים    
בית הספר היוקרתי לקרטה והגנה עצמית בהדרכת עודד פרידמן | טלפון 050-8671900 | www.shotokan-ryu.co.il
 

לייבסיטי - בניית אתרים