English Pусский



יצירת קשר

הסניף הראשי:
בהדרכת סנסאי עודד פרידמן,
מאמן קרטה בכיר
חגורה שחורה דאן 8

מרכז קהילתי בית אבא חושי
רח' אבא הלל סילבר 71
נווה שאנן, חיפה
טלפונים:
050-8671900



 
היסטורית הקרטה חלק ב
התקופה השלישית – מיסוד (יפן)
כתב: צור אפרתי  
 
מאסטר פונקושי נולד בשנת 1868 בעיר שוריי למשפחת פקידים מאחת המעמדות הגבוהים. מאסטר פונאקושי היה ילד חולני. בבית הספר היסודי פגש את בנו הבכור של מאסטר אזאטו ומשם נסללה הדרך ללימוד אומניות הלחימה המקומיות. מאסטר פונאקושי  היה הולך בלילות להתאמן אצל מוריו ועוזב עם שחר לבית הספר, עבודה מפרכת זו של שנים השתלמה לו כי מצבו הבריאותי השתפר ויכולתו באומנות הלחימה הפכו אותו לממשיך דרכו של מאסטר איטוסו בהפצת הקארטה לעולם ויותר מכך לאבי הקרטה המודרני.
בשנים 1914-15 - מאסטר  פונאקושי  ארגן קבוצת חברים לסדרת מופעים ברחבי אוקינאווה במסגרת המופעים הופיעו בפני נציג חינוך באוקינאווה אשר התרשם מאוד. בעקבות כך הוזמנו פונאקושי ותלמידיו בשנת 1917 לעיר קיוטו להישתתף בפסטיבל אומניות לחימה שהתקיים    בחסות    " איגוד    אמניות  הלחימה  של  יפן  הגדולה "    (大日本武徳会 Dai Nippon Butōku Kai), בעקבות התצוגה הזו החליט להכניס את הקרטה לתכנית החינוך גופני של משרד החינוך אך רק במחוז אוקינאווה בינתיים
במרץ 1921 הגיע יורש העצר לקיסר הירוהיטו (裕仁 Hirohito) לאי בדרך למסעו הראשון לאירופה. בעצירה זו ביקש יורש העצר לראות את התרבות האוקינאווית וצפה בתצוגת קרטה של פונאקושי בטירת שורי. בעקבות כך, פונאקושי התבקש לשוב ליפן ולהדגים את אמנותו בבתי ספר בבירה באביב אותה שנה. מכאן ואילך שב מאסטר פונאקושי לאוקינאווה רק עוד פעם אחת ובילה את שארית חייו ביפן בהפצת הקרטה בעולם. בעקבות תנועת יפן ללאומנות היה חשוב לשנות שם האמנות לחימה, לא תיתכן אומנות לחימה לאומית ביפן שנקראת היד הסינית. פונאקושי הציע פשרה, לשנות את הסימן מקארא (סין – שושלת טאנג Tang 618-907)  לקארא (ריק)  וכך נוצרה דרך היד הריקה - קרטה-דו (空手術 Karate-Jutsu). בדרך כלל המשמעות של הסימן היא שמיים והמשמעות של ריק היא רק למי שיש הבנה עמוקה בבודהיזם. השילוב של אומנות לחימה מרשימה ושליטה עמוקה בבודהיזם הרשימו מאוד את יורש העצר שהפך את תורתו של פונאקושי כחלק אינטגראלי מתכנית הלימודים בחינוך הגופני ביפן כולה.

מאסטר פונאקושי ניקרא  בשם העט שלו שוטו (松涛Sh ōtō) "גל (רוח; משב רוח) באורנים". בתחילה התגורר במעונות האוניברסיטה בה לימד. בבקרים, כאשר הסטודנטים יצאו ללמוד, היה שוטף את חדריהם ומנקה את המסדרונות ובערב היה מלמד אותם קרטה. כשאסף מספיק כסף קנה בכל כספו צריף קטן בו החל לאמן את חניכיו. ב- 1 בספטמבר 1923 פוקדת את איזור טוקיו ויוקוהאמה (横浜Yokohama) רעידת אדמה ומבנה של מאסטר פונאקושי נהרס. חניכיו בנו את ההיכל מחדש וקראו לו שוטוקאן (松涛館Shōtōkan) -  היכל של שוטו. במהלך מסעותיו ביפן להפצת הקרטה מת אחד מחניכיו הבכירים טקשי שימודה (Takeshi Shimoda) ובנו של מאסטר פונאקושי, פונאקושי גיגו (船越 Funakoshi Gigō) (1906-1945) החליף אותו כחניך בכיר אך גם הוא מת ממחלה במהלך אחד המסעות.
בשנת 1927 גילה פונאקושי כי שני תלמידים בכירים גנבו ציוד מגן של קנדו והשתמשו בו ליישום טכניקות של הקרטה ובעצם ביצעו עבודת זוגות במגע מלא. פונאקושי מאוד כעס על המעשה ואסר בתכלית האיסור לקיים קרבות ותחרויות בקרטה, ויתרה מכך, מאסטר פונאקושי והמאמנים הבכירים יותר לא שבו לאמן במקדש הזה יותר.
 
עד אז אמנויות הלחימה המסורתיות נקראות ג'וצו או ג'וטסו ( Jutsu ), אך פונאקושי מבין כי רוב אמנויות אילו מיושנות ואינן מתאימות לשינויים של המודרניזציה ההולכת ומתקדמת. האמנויות אשר נשארות נאמנות למסורת אך מתקדמות עם הזמן משנות את הגדרתן לדו ( ) כך הפך הקרטה מאמנות הקרטה - קרטה ג'וטסו (空手術 Karate-Jutsu ) לדרך חיים קרטה דו (空手道 Karate-).
עם סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945 יפן נאלצה להיפטר ולהרחיק כל דבר שיחשב לאומני ומיליטריסטי, והוטל איסור גורף על אמנויות לחימה, על כל סוגיהן. בתחילת 1946 הממשל האמריקאי חקר שוב וגילה כי הקונג-פו ביפן הוא בעצם אמנות לחימה סינית ולא אמנות לחימה מסורתית יפנית ולכן אין צורך בהחרמתה – הפופולאריות של הקונג-פו ביפן הייתה מאוד נמוכה ולכן זה לא היה צעד משמעותי. לעומת זאת בשביל מאסטר נאקאימה מאסאטושי (中山 Nakayama Masatoshi) (1913-1987), שהיה ממקימי ה"ניהון קרטה קיוקאי", (日本空手協会 Japanese Karate Assosiation איגוד הקרטה היפני המוכר גם כ-JKA) זה היה חלון הזדמנויות להחזיר את הקרטה לפעילות חוקיות (כמובן שחניכי הקרטה לא הפסיקו לגמרי את אימוניהם). נאקאימה, שחזר באותו הזמן מסין, הצליח לשכנע את הממשל האמריקני שהקרטה הוא סגנון של איגרוף סיני, שכנראה יש דברים בגו – הקרטה הוא עירוב של אמנויות לחימה שונות שהגיעו לאוקינאווה, נאקאיאמה גם הסתמך על השם הישן של הקרטה (היד הסינית) כדי לתת אישור סופי להיותה "לא יפנית" ובכך קיבל את האישור להמשיך ולטפח את הקרטה ביפן. בנוסף, ב-1948 המפקד הטקטי של חיל האוויר האמריקני המוצב בבסיס הענק טאצ'יקאווה (立川 Tachikawa ) ביקש ממאסטר פונאקושי לאמן את חייליו בקרטה, מאסטר פונאקושי נענה לבקשתו ושלח את מאסטר נאקאיאמה לאמן את החיילים. כל שנה מתאמנים 23 קצינים מתוכם הרוב בכירים במשך 15 שנים החל מ-1951 ואילו שסיימו את התוכנית מביאים את הקרטה למערב. כך הקרטה פרח בשנים אלו, בעוד שאר אמנויות הלחימה היפניות עמדו מנגד עד 1952 שהסתיים הכיבוש האמריקני ביפן.
בשנת 1948 לאחר שהאיסור שהוטל על אמנויות הלחימה ע"י  האמריקאים בוטל לגבי הקרטה, הוקם   ה- J.K.A בעיקר על ידי תלמידיו של פונאקושי . פונאקושי  שימש כ- Honorary Chief instructor (מאמן ראשי של כבוד) ונאקיאמה  מונה למאמן הראשי.

מאסטר פונאקושי הלך לעולמו בשנת 1957 בגיל 88 והותיר אחריו מורשת אדירה של אומנות לחימה של דרך היד הריקה – קרטה דו.
 חזרה לעמוד מאמרים                                היסטורית הקרטה - חלק א'    
בית הספר היוקרתי לקרטה והגנה עצמית בהדרכת עודד פרידמן | טלפון 050-8671900 | www.shotokan-ryu.co.il
 

לייבסיטי - בניית אתרים