English Pусский



יצירת קשר

הסניף הראשי:
בהדרכת סנסאי עודד פרידמן,
מאמן קרטה בכיר
חגורה שחורה דאן 8

מרכז קהילתי בית אבא חושי
רח' אבא הלל סילבר 71
נווה שאנן, חיפה
טלפונים:
050-8671900



 
היסטורית הקרטה - חלק א' כתב צור אפרתי
מקורות הקרטה טמונים בהיסטוריה הרחוקה של מזרח אסיה. ניתן לחלק את ההתפתחות הקרטה לארבע תקופות עיקריות.

תקופה ראשונה:  תחילת ההתגלגלות מתורת מדיטציה לאמנות לחימה.
תקופה שנייה: הגעת אומנויות הלחימה לאזור אוקינאווה - האי הגדול בשרשרת איים שהשתייכו לממלכת ריו- קיו לפני שסופחו ליפן.
תקופה שלישית: התקופה המודרנית בה הקרטה התפתח כתורה וכאמנות לחימה
תקופה רביעית: התקופה העכשווית בה הקרטה מופץ מיפן לכל העולם.
התקופה הראשונה - התהוות (הודו, סין)
האגדה מספרת על נזיר זן בודהיסטי אגדי הידוע בשם ההודי "בודהאידרמה" (बोधिधर्म Bodhidarma ) או בשמו הסיני "טאמו"          (達摩Tamu ), או ביפנית דרומה (達磨Daruma ), שהגיע לסין מהודו ברגל כדי להפיץ את אמונתו במאה החמישית לספירה. במהלך מסעו בהרי ההימליה כמעט ומת, בכדי לשרוד הוא נאלץ לשכלל את שיטות המדיטציה שלמד ולימד בהודו. דרומה השתקע במנזר שאולין ליד הר סונג (熊耳山 Xung ) שבסין. הוא החל להפיץ את האמונה וללמד את הנזירים תרגילים גופניים שונים כחלק מן הלימוד של המדיטציה. אמנם הנזירים כבר שלטו באומנות קדומה יותר אך גופם היה חלש והם לא עמדו באימונים הגופניים הקשים, לכן לימד אותם דרומה את אשר  פיתח בדרכו לסין ולה קראו עם הזמן  אייקין סוטרא (Eikin Sutra).  בשילוב עם אומנות  הלחימה  שכבר  הייתה לנזירים, אמצעי חיזוק הגוף גדל ופרח, והפך עם השנים להיות הגונג-פו (功夫Gong-fu ) הסיני (שניקרא בימנו גם קונג-פו(Kong-fu)). מתוך האייקין סוטרא צמחה גם אומנות הלחימה שנקראה שורין ג'י קמפו     (少林寺拳法Shurin ji -Kmpo )(הקנפו הוא שמו של הקונג-פו ביפנית). בין המאות ה-8 ל-15 לספירה, מאמצע שושלת ט'אנג ( Tang ; 617-906), החל הצבא הסיני לאמן את חייליו באמצעות הזן בודהיזם שמחנך לכך שהכל בעולם, אפילו חיי אדם, הם ברי חלוף. בזמנו גישה זו מאוד התאימה לצבא לחינוך חייליו. החיילים התמקצעו בסגנון האיגרוף הסיני שנקרא קמפו.
התקופה השנייה - צמיחה (אוקינאווה)
ממלכת ריו קיו (琉球Ryu Kyu ) הייתה ממלכה עצמאית המשתרעת על כמה איים בדרום יפן. בשנת 1429 הממלכה הוקמה משלוש ממלכות; אחת במקור מסין, השניה במקור מטאיוון והשלישית במקור מיפן. ממלכת ריו קיו דגלה בשלום ושמרה על קשרי מסחר עם סין ומעט עם יפן, בשל היותה בתקופת מלחמות פנימיות. נספחים צבאיים רבים הגיעו לאוקינאווה (沖縄Okinawa ) – האי המרכזי בממלכה שאחר כך הפך לשמו הרשמי של האזור. האצולה באוקינאווה מפתחת בעזרת הנספחים הצבאיים והקצינים אומנויות לחימה שאין להם קשר להגנה אלא יותר נועדו לחיזוק הגוף. מספר סגנונות שונים התפתחו באוקינאווה,כגון אוקינאווה-טה – היד של אוקינאווה ונאהה-טה – היד של נאהה (那覇手 Naha-te ) (נאהה היא בירת האי אוקינאווה) וכל אחד נלמד בעיר שלו.

בשנת 1609 שליט המחוז סאצומה (薩摩 Satsuma) הדרומית, שלח חיילים להשתלט על אוקינאווה, כעת הייתה אוקינאווה תחת שלטון יפני אך בקשרי נתינות עם סין. האוקינאווים שהתעסקו בגידול פירות טרופיים, דייג ובגידול חזירים לבשר ולמסחר עם סין נאלצו לשנות את אורח חייהם לגידול אורז ליפנים, תשלום מיסים כבדים ואיסור על נשיאת נשק. אפילו האצולה של אוקינאווה הורדה בדרגה ולא הורשו לשאת חרבות. אומנויות הלחימה נאסרו גם הן ולכן האצולה נאלצה להמשיך להתאמן אך בסתר.  אימונים  בלילות תוך התגנבות לביתם של המאמנים.
הסיפור המוכר המוקדם ביותר הוא סיפורו של מאסטר סאקוגאווה "טודה" קאנגה (佐久川 寛賀Sakugawa "Tode" Kanga )  (1733-1815). מאסטר סאקוגאווה היה החניך הבכיר בסתר של מאסטר טאקאהרה פאיצ'ין (高原 親雲上Takahara Pēichin) בסיגנון האוקינאווה-טה. בשנת 1761 הוצב באוקינאווה נספח צבאי סיני בשם קוסנקו (Kusanku). האגדה מספרת כי היו לו יכולות פיזיות מדהימות וכשנה לאחר מותו של מאסטר טאקאטהארה, החל להתאמן מאסטר סאקוגאווה תחת אותו קוסנקו האגדי. קוסנקו אימץ את מאסטר סאקוגאווה ואף נסע עימו לסין מספר פעמים. מאסטר סאקוגאווה כל כך התרשם מקוסנקו שלאחר מותו פיתח קאטה על שמו המוכרת כיום כ"קאנקו-שו" (観空小 Kankū-shō ). מששב מסין, הפך למורה הראשון באוקינאווה ל"קאראטה" (唐手 Kara-te היד של סין, הפירוש המוקדם של השם, משום שהקאראטה כלל את כל האומנויות לחימה שהגיעו מסין באי).
חניכו המוכר ביותר והבכיר ביותר של מאסטר סאקוגאווה היה מאסטר מצומורה "בושי" סוקון (Matsumura "Bushi" Sōkon)  (1798-1890). מאסטר סאקוגאווה היה מאמנו הראשון עוד מגיל צעיר, בעקבות כך גם זכה להתאמן תחת קוסנקו האגדי עצמו. מאסטר מצומורה, שהיה מהמעמד הגבוה באוקינאווה, הייתה לו  הזכות ללמוד אומנות לחימה ביפן עצמה, בבית הספר הסמוראי לחרבות של שליט מחוז סאצומה. פרט לכך הוא גם למד משלושה נספחים צבאיים שונים את הקמפו הסיני.

מאסטר מצומורה נסע לסין כדי לשכלל ולפתח את אמניות הלחימה לאחר מותו של מאסטר סאקוגאווה. עם חזרתו פיתח את הקאטה פסאי (Passai), לימים בסאי דאי (披塞大Bassai-dai ). מאסטר מצומורה מונה להיות שר הצבא של ריו-קיו ואף קודם להיות מאבטחו האישי של מלך ריו-קיו. בנו של המלך מינה אותו לאחר מותו של אביו וכך גם נכדו – כך שהיה למאבטחם האישי והצמוד של שלושה מלכים בחייו. שאיפתו של מאסטר מצומורה הייתה להעמיק באמניות הלחימה ולשפר אותן שיפור מתמיד, והפך את הקרטה מאמנות לדרך חיים, הוא האמין בדרך הלוחם ואף זכה לכינוי "בושי" (שפירושו לוחם מכובד). מאסטר מצומורה פיתח גם את הסיגנון החופשי יותר שנקרא שוריי-טה (首里手Shurei-te) היד של שוריי, על שם המחוז שוריי בו נולד. מבין עשרות חניכיו בלטו שניים מהם, מאסטר יסוצונה אזאטו (安里 安恒Azato "Yasutsune" Ankō ) (1828-1906) ומאסטר יסוצונה איטוסו (糸洲 安恒Itosu "Yasutsune" Ankō) (1830-1915).

מאסטר 
אזאטו היה בן למעמד השני באוקינאווה והתחנך על ערכי הסמוראים. הוא למד סייף יפני מסורתי (剣道 Kendō ), חץ וקשת מסורתי (弓道 Kyūdō ) ולוחמה על גבי סוס בבית הספר ה"טרה יוקי" (寺之 Tera-yuki) אשר נמצא ליד המקדש באזור לידתו. הוא היה תלמידו של מאסטר מצומורה מגיל צעיר וספג את הקשיחות ממנו ואת ההקפדה על הפרטים הקטנים. קפדנות זו היא שהביאה אותו להיות היועץ הצבאי העליון באוקינאווה, מתוקף תפקידו קיים רישום מלא של כל אמניות הלחימה באי כאשר התרחשה ביפן הרסטורציה של מייג'י (明治Meiji 1868-1912 ) ותהליך פיתוח מודרניזציה ביפן חדר גם לאמנויות הלחימה היפניות. מאסטר אזאטו אימן את מאסטר פונאקושי גיצ'ין (船越 義珍Funakoshi Gichin ) (1868-1957) וזה היה תלמידו היחיד, אפילו את שני בניו העביר לידיו הנאמנות של מאסטר איטוסו.

מאסטר 
אזאטו העביד את חניכו מאסטר פונאקושי קשה, חזור ושנה על הקאטות עד שהגיעו לרמה שסיפקה אותו, בגלל קפדנות זו הוטבע מאוחר יותר הביטוי "שלוש שנים ללמוד קאטה".
מאסטר איטוסו, בן למעמד הגבוה באוקינאווה, החל להתאמן תחת מאסטר מצומורה בגיל 16 והיה לחניך בכיר מהר מאוד ולחברו הקרוב של מאסטר אזאטו. עד אז התאמן בקנדו, קמפו ובקיודו המסורתיים. יכולתו הגופנית הייתה טובה והוא אף פיתח אותה ליכולת ספיגה מדהימה. האגדה מספרת שכאשר ברח שור זועם ברחובות העיר שוריי והרג את כמה אנשים שנקרו בדרכו. היה זה מאסטר איטוסו שעצר אותו וריתק אותו לרצפה עד שהגיעו לקחת אותו משם. חניכיו מספרים שהיה מבקש מהם להכותו באגרופים ובמקלות בעוד הוא היה שותה סאקה וצוחק. מאסטר איטוסו פיתח את סידרת הקאטות הבסיסיות, פינאן (Pinan) – לימים היאן (平安Heian ), מתוך קאטות מתקדמות ופישט אותן כך שיהיה אפשר להתבסס עליהן ללימוד קאטות גבוהות בעתיד. מאסטר איטוסו פנה לשר החינוך באוקינאווה ושיכנע אותו להכניס את האמנות לחימה היד הסינית, קאראטה, לתוכנית הלימודים במסגרת חינוך גופני. המטרה הייתה להגיע לכלל יפן אך הוא הלך לעולמו לפני שהספיק לעשות זאת. את דרכו בתחום המשיך מאסטר פונאקושי.
 
 חזרה לעמוד מאמרים                               היסטורית הקרטה - חלק ב'    
בית הספר היוקרתי לקרטה והגנה עצמית בהדרכת עודד פרידמן | טלפון 050-8671900 | www.shotokan-ryu.co.il
 

לייבסיטי - בניית אתרים