English Pусский



יצירת קשר

הסניף הראשי:
בהדרכת סנסאי עודד פרידמן,
מאמן קרטה בכיר
חגורה שחורה דאן 8

מרכז קהילתי בית אבא חושי
רח' אבא הלל סילבר 71
נווה שאנן, חיפה
טלפונים:
050-8671900



 
החליפה הלבנה באמנויות לחימה יפניות צור אפרתי  
 
כולנו מכירים את חליפות האימון הלבנות של אמנויות הלחימה המסורתיות מיפן, הן הפכו למעין סמל של אותן אמנויות לחימה בתפיסה שלנו, כמערביים, של אותן אמנויות לחימה יפניות עתיקות. אך מהו המקור של אותן חליפות לבנות? האם הן באמת מסורתיות כמו שאנו רואים בהם? אם לא ממתי בעצם התחילו להשתמש בחליפות הלבנות ומי "המציא" את זה ואיך זה "תפס"? על כל אילו אנסה לענות כאן, עד כמה שניתן...
 
אולי בתור התחלה יש לציין, שלא כל אמנויות הלחימה היפניות המסורתיות אכן משתמשות כיום בחליפות לבנות, אלו רק המודרניות, אשר פלשו למערב בתקופת הרסטורציה של מייג'י (Meiji明治  1868-1912) ותפסו תאוצה עם השנים אחרי מלחמת העולם השנייה, בעיקר בשנות  ה-70.

 
ישנם הרבה מיתוסים מדוע בעצם אמנויות הלחימה משתמשות כיום דווקא בחליפות הלבנות, אגדות רבות וסיפורי עם. חלקן עובדות מוצקות, חלקן פיסות מידע המבוססות על אמיתות ודברים הנראים לעין בתרבות היפנית עד עצם היום הזה, חלקן פולקלור יפני וחלקן, אפילו בעצם הסיפור שלהן, נשמעות מופרחות, אך משעשעות מספיק וטומנות מסר אשר מועבר ממורה לתלמיד.
 
לאמנויות המודרניות הייתה חשיבה ותהליך של התפתחות. מצד אחד שימור המסורת, ומצד שני יציאה מן המקובעות הישנה אשר, כך הרגישו אותם מאסטרים שפתחו את האמניות המודרניות, מגבילה אותם. לכן היה חשוב לעשות שינוי ויציאה מאותם אמנויות עתיקות. השוני מאמנויות הלחימה שהיו אז, כגון הקנג'וטסו (剣術Kenjutsu ) אמנות החרב (הסייף היפני המסורתי), ג'וג'יטסו (柔術Jujutsu ) ועוד. המעבר היה לאמנויות הדרך כגון הקנדו (剣道Kendō ), הסייף היפני והג'ודו (柔道Judō ).

 
לחליפה הלבנה ישנם מקורות רבים ביפן. אחד הבולטים ואולי הקלאסי מכולם הוא הבגד אותו לבש הסמוראי מתחת לשריון "גוסוקו-שיטה" (具足下gusoku-shita ), זהו בגד משי לבן, נוח, המאפשר תנועה מרבית וכמובן שהוא מאוד מקושר עם מעמד הלוחמים וכשאדם יפני ראה את הבגד הזה הוא מיד חשב על לחימה אך הבעיה הגדולה הייתה העלות שלו.
 
הגזרה של חליפת הקרטה שונה מהקימונו המסורתי וגם שונה מן הגוסוקו שיטה. היא גם שונה מהלבוש הסמוראי ולבוש האצולה המוכר. זאת מפני שהגזרה דומה לחליפת איכרים מאוקינאווה. מאסטר פונאקושי לקח מכנסי איכרים לבנים, אשר לא נצבעו (מכנסי האיכרים היו צבועים בצבעים כחול, שחור אפור על פי מעמד באוקינאווה) צירף אליהם חולצת איכרים עם שרוולים קשורים (לימים השרוולים יהיו יותר קצרים), גם היא לבנה ללא צביעה והרכיב את החליפה הראשונה לצורך הדגמה ראשונה של הקרטה בפני שר החינוך של אוקינאווה בשנת 1917.

 
לימים יפגוש מאסטר פונאקושי את ד"ר ג'יגורו קאנו (治五郎 嘉納 Jigorō Kanō), מורה אדיר, אשר מאסטר פונאקושי מספר כי למד ממנו רבות. ד"ר קאנו ביסס את החליפה הלבנה על ה"גוסוקו שיטה" וביחד עם חליפת האיכרים של פונאקושי יוצר ד"ר קאנו חליפה חדשה אשר בשנת 1924 מאמץ אותה מאסטר פונאקושי יחד עם שיטת החגורות שפיתח ד"ר קאנו לקידום החניכים.
 
ומכל זה, למה לבן? פונאקושי מסביר שבגלל הבדלי המעמדות ביפן כל מעמד לבש צבע אחר, אפילו שהמעמדות בוטלו על פי חוק, היו ממשיכים צאצאי הסמוראים ללבוש את הצבעים המסמלים את המעמדות הגבוהים ואילו בני האיכרים המשיכו ללבוש את הלבוש בצבעים המסורתיים להם. עד סיום מלחמת העולם השנייה היה ברור מי צאצא לאיזה מעמד. 
פונאקושי רצה להעביר את התפיסה שבדוג'ו כולם שווים, פושטים את הבגדים שמסמלים את המעמדות וכל אחד לפי יכולותיו, הישגיו, מאמצו, השקעתו ולפי הדרגה שרכש בזיעה. זהו השוויון על פי פונאקושי.
 
חשוב להוסיף גם את השאיפה של פונאקושי להשיג אחידות בדוג'ו. לפני אימוץ הדרגות היו שתי דרגות בקרטהשחור למאמן ולבן לחניכים. כך שכל החניכים היו אחידים והייתה אחידות, לא היה גיוון או חריגה. מאוחר יותר, הוסיף מאסטר איטוסו את החגורה החומה לעוזרי המאמנים הבכירים, הסמפאי, כדי להבדילם מן החניכים האחרים, אך עדיין כולם נראו אותו דבר (בתקופתו של מאסטר איטוסו התאמנו ללא חולצה רק עם מכנסיים וחגורה).
 
קיים מיתוס המתאר כי בחרו את הצבע הלבן רק משום שהוא זול – היה יקר לצבוע את החליפות, בעיקר הצבעים הכהים שהיו נחלת המעמדות הגבוהים, אך גם צבעים אחרים לא היו זולים בשוק. הטענה הייתה שלבתי הספר לא היה כסף ולכן רצו אחידות לכל התלמידים, כאשר הוכנס הקרטה לתכנית הלימודים בתכנית החינוך הגופני, הוכתב לפונאקושי לבחור בחליפות בצבע הלבן. אך אין לכך כל בסיס כתוב, הן בספרו של פונאקושי או בספרו של קאנו, מה גם שבתכנית החינוך היה קיים קנדו שהחליפות היו צבועות בצבע הכחול – צבע הבד היקר ביותר בתקופת מייג'י! אך המיתוס קיים בכמה וכמה מקורות, כך שלא התעלמתי ממנו.

 
מיתוסים נוספים לבחירת הצבע הלבן הם הניקיון, הרי ידוע שהיפנים הם חובבי ניקיון מושבעים, מצד שני, לבן מתלכלך מהר, אז מה הואילו חכמים בתקנתם? טוהר, הלבן נחשב טהור וזך, אבל זוהי מעט תפיסה מעוותת מכיוון שזוהי תפיסה שלנו – המערביים ולא תפיסה יפנית. קל לכבס – הלבן הוא צבע שקל לכבס אותו והכתמים יורדים ממנו בקלות, אולי רואים עליו כל כתם ואפשר לדעת מתי לכבס, אבל כל מי שעשה כביסה בימיו, או כל מי שכיבס חליפת קרטה כנראה לא כתב את המקורות הללו שאליהם אני מתייחס.
 
לסיכום, החליפה הלבנה היא סמל לאמנויות לחימה בימינו וברור לכולם מה היא מסמלת. היא לא התפתחה מתוך האפלה ולא ניתנה מסיני, אלא צמחה מתוך פיתוח של שני מאסטרים גדולים של שתי אמנויות לחימה שונות אשר שיתפו פעולה ביחד, למדו זה מזה ויצרו דבר יפה, נוח, מדהים  ובשיתוף פעולה ועזרה הדדית, במקום להילחם זה בזה.

 
 
פעם הבאה שישאלו אתכם מה זה הבגד שאתם לובשים, פשוט תחייכו ותדעו בדיוק מה לענות.
 
 חזרה לעמוד מאמרים חזרה לדף הבית  

בית הספר היוקרתי לקרטה והגנה עצמית בהדרכת עודד פרידמן | טלפון 050-8671900 | www.shotokan-ryu.co.il
 

לייבסיטי - בניית אתרים